משפחה.
החיים מלאי דרכים ונתיבים בהם אנו צועדים.
לומדים, עובדים, פוגשים אנשים, מתגייסים לצבא/שרות לאומי ועוד המון דברים שהחיים מביאים עימם.
יצא לי להכיר אנשים שאין ספק שהם הפכו למשפחה שנייה עבורי, אך מעולם לא דמיינתי את היומיים האחרונים שעברתי.
משפחה.
זכיתי במשפחה, ביומיים.
עמותת “לתת תקווה” פנו אלי שאתנדב ואצא לטיול עם ילדים החולים במחלת הקרוהן והקוליטיס.
אתם בטח כבר מבינים.. משפחה כבר כתבתי?
כצלם, תפקידי לתעד רגעים.
המצלמה מתעדת את הרגע,
אך מאחורי כל ‘קליק’
נחרט רגע.
רגע שזכיתי לתעד ולהיות חלק ממנו.
כפי שהקראתי לכם במילות הסיום של הטיול:
“יש אנשים שנכנסים אל חיינו ועוזבים במהירות.
יש אנשים שגורמים לנשמה שלנו לרקוד.
הם מעוררים אותנו להבנה חדשה בלחישה של חוכמה.
יש אנשים שעושים את השמיים דבר יותר יפה להסתכל עליו.
הם נשארים בחיינו לכמה זמן,
משאירים טביעות אצבעות על הלבבות שלנו,
ואנחנו אף פעם לא נהיה אותו דבר”
(פלביה ווידן)
אתם יקרים, נכנסתם אל חיי.
אך שלא תטעו,
לא אתן לכם לעזוב לעולם!
התאהבתי בכל אחד ואחת מכם.
תמיד פה בשבילכם, בשביל כל דבר.
תודה לכם על הזכות להיות חלק.
תודה,
משפחה יקרה.
